זמן פציעות

קשה להגדיר את המציאות המשונה שבה אנחנו חיים מאז 2020. פוסט-אמת? בלבול גבולות? כבר ב-1967 התיאורטיקן גי דבור (Debord) תיאר את "חברת הראווה" כמערכת שבה החיים האותנטיים מוחלפים בייצוג. ביונג צ'ול האן (Han) הציג את המונח "היפר-תרבות" – תרבות המאופיינת על-ידי מסמוס גבולות, היברידיזציה וניתוק של תוצרי תרבות מהמקור שלהם.
מעבר למקום המרכזי שמילטריזם תופס בחברה הישראלית או לחיבור אינהרנטי לגבריות, קרביות, אתוס לאומי והגנה על המולדת – כשעיצוב נכנס לתמונה, האובייקט הצבאי הופך לחפץ נחשק; גימורים, טקסטורות, חומרים חכמים ועוד. התערוכה מציגה את מסמוס הגבולות בין צבא לספורט דרך אובייקטים היברידיים מדומיינים-למחצה. המלחמה והמשחק – מערכות חוקים דומות, שונות או מתנגשות – מרחפים מעל התצוגה ומקבלים ביטוי באמצעות מניפולציות מבניות של האובייקטים.
אנו מציגים גנאולוגיה סובייקטיבית-עיצובית-היסטורית של אביזרי ספורט ומחבטים, כאלה שהיגרו מהעולם הצבאי, מתוך הזיהוי שאביזרי ספורט הם למעשה סובלימציה או גלגול חומרי של כלי נשק, וספורט הוא גלגול של מלחמה, עידונה והתרחקות מאלימות ישירה. ההכלאות בין כלי מלחמה לאביזרי ספורט יוצרות מרחב אחד, מעורבב ומתעתע.
האם מדובר בהמצאה, או באתר לגיטימי שנמהר להזמין ממנו לפני שהקולקציה תיגמר?