נושא הילה
עבודה זו מאמצת טיפולוגיות קדומות הטבועות בזיכרון הקולקטיבי: גביעים, אמפורות וכלי פולחן, וממקמת אותן על הציר שבין ארכיאולוגיה לעתידנות. גוף האבן, המהדהד את מרקמה של האבן הירושלמית, נדמה כשריד שנחלץ מן העבר, בעוד שפרטי התאורה מעניקים לו נוכחות זוהרת החורגת מגבולות החומר.
ההילה הלבנה המקיפה את הכלי נקראת בעת ובעונה אחת ככנפיים, ככתר אור וכידיות של גביע ניצחון. אלא שבניגוד לידיות מסורתיות, אלו אינן מאפשרות אחיזה ממשית. המתח בין האבן הכבדה לבין הידיות העשויות אור מהדהד את הפער שבין הבטחת הניצחון לבין חוסר היכולת להחזיק בו באמת. באופן זה בייטל הופכת את הגביע, סמל מובהק של זכייה ובעלות, לאובייקט החומק מכל אפשרות של אחיזה.
