על־פי הכללים

העבודה מבוססת על גריד שנוצר מהנחה חופפת של כמה מגרשי משחק שונים, כך שנוצרת מערכת אחת המאגדת בתוכה חוקים שונים. בדומה למשחק הפועל על-פי מערכת כללים מוגדרת, גם כאן המערכים הגרפיים אינם שרירותיים, אלא נגזרים מתוך סימוני המתאר של המגרש (הגריד) עצמם.
באמצעות פעולה חוזרת של מילוי חלקי הגריד, כל דימוי נוצר כוואריאציה בתוך מערכת קבועה: אותם חוקים, מופעים שונים. עם זאת, פעולת הבחירה, מה למלא ומה להשאיר ריק, חושפת מתח בין חוקיות לבין ציות: בין האפשרות לפעול בתוך המערכת לבין האפשרות לסטות ממנה. הסדרה, לפיכך, אינה מתארת מגרשים, אלא בוחנת את התנאים המאפשרים אותם – מערכת של חוקים, גבולות והחלטות, שבתוכה כל מופע הוא גם קיום של הכלל וגם חריגה ממנו.