נבדל/ת

העבודה עוסקת במפגש בין שני אובייקטים המבוססים על הקטנה ושליטה: תיבת נגינה ומשחק פוזבול. שניהם מציעים גרסה ממושטרת ומכנית של מציאות גדולה מהם — ריקוד, משחק, תחרות — ופועלים בתוך מערכת חוקים סגורה, חזרתית וצפויה מראש. דרך החיבור ביניהם נבחנת האפשרות של פעולה שאינה מתממשת באמת.

במרכז העבודה ניצב דימוי של משחק ללא מגע: תנועה מעגלית שאינה מובילה לשינוי, פעולה שאינה מייצרת השפעה. בתוך כך מתערער גם דימוי הגבריות המזוהה עם שחקן הכדורגל — כוח, שליטה ואקטיביות — והופך לאובייקט שביר, דקורטיבי ומופעל. שירי האוהדים, שעוברים תרגום למנגנון אינטימי ועדין של תיבת נגינה, מדגישים את המעבר מקולקטיב רועש אל פעולה סגורה, כמעט חסרת כוח.