נבחרת לאומית
קולות האוהדים מהיציע מתכנסים לכדי מיצב מונומנטלי הבוחן את צעיף האוהדים כשלט לביש, אובייקט של זהות, הזדהות ושייכות. באמצעות מניפולציות על המילה הכתובה, הלוכדות את קצב המגרש, נחשפת הזליגה שבין המגרש למדינה: האגרסיביות מהטריבונות שמחלחלת לשיח הציבורי, והמחלוקות הפוליטיות שחודרות ליציע. הקריאות המוכרות מהיציע, הסרוגות בצעיפים, מהדהדות את שברי השיח הישראלי ונטענות במשמעות חדשה מתוך המציאות היומיומית. למרות הקיטוב והעמדות הסותרות, הצעיפים מזכירים כי הם סרוגים מאותם חוטים וחוסים כולם תחת אותה נבחרת.
